[EW]
השאלה השבועית הפעם מטעם דסי:
עלינו לרמה השלישית והתחלנו דרכינו בקריירה חדשה!
על כן, נראה לי טבעי שהשאלה השבועית תעסוק בהתפתחות זו ממש: תארו מאפיין קטן בדמותכם – מחשבה חולפת, התנהגות חדשה, החלטה, סגנון לבוש או אפילו סגנון דיבור שמסמן את המעבר שלכם מהקריירה הקודמת לחדשה. משהו השתנה או התפתח בכם – מהו אותו הדבר?
מאריון
מאריון תמיד הרגישה קצת נבוכה מכך שאנשים שאינם קוסמים מתייחסים אליה בכבוד ואף יראה פשוט מתוקף העובדה שהיא קוסמת (או יותר נכון מתלמדת, אבל רוב האנשים לא שמים לב להבדל). היא אף פעם לא הרגישה שממש מגיע לה – אומנם היא עובדת קשה, אבל לא קשה יותר מאגנס או כל אשת מקצוע אחרת, מדוע שתקבל יותר כבוד מאחרים? זאת ועוד, כוח הקסם שלה הביא למותם של הוריה, ולכך שהיא חבה את חייה לנארגל, ולכן עם כל התהילה, העוצמה, והתלות שלה בו, היא גם שונאת אותו קצת.
הסשן האחרון היה הפעם הראשונה בה החליטה שלפעמים זה בסדר לנצל את היראה של האיש הקטן מקוסמים, כאשר חטפה מבלי משים את הספר המזויף והסכין מחדרו של ברנר ואז הודיעה בבטחון עצמי מעט יהיר שלא ראתה דבר, ובאופן שלא יעלה על הדעת לאף חייל אפילו לשער לחפש בין חפציה. שכן היא קוסמת, ועם קוסמת לא מתעסקים.
כעת, ממש טרם ארוחת הערב, מבלי להניד עפעף היא מציגה את עצמה בפני ורנר מרקהיים כקוסמת הבית של וון קאופמן. אומנם, זו לא בדיוק האמת כרגע, אבל היא רוצה שהוא יתייחס אליה בכבוד. כי היא רוצה לגלות את מלוא האמת לגבי כת הכאוס שלו. זו הסיבה היחידה. לא, חס ושלום, כי הוא גילה את סוד הגדלת ה- power בטקס רב עוצמה שאם יגלה לה את מרכיביו, יאפשר לה להגדיל את כוחה שלה. חס ושלום. מחשבה שכזו אפילו לא חולפת בראשה, שכן היא יודעת שלהיות תאב כוח הוא המפתח לחיבוקו ההפכפך של זינץ.
אגנס
במשך רוב חייה הבוגרים אגנס ידעה על מי לסמוך. בין אם על שותפים עסקיים, שיתמכו בשותפות כל עוד היא משתלמת להם; על חברים ותיקים, שחולקים הסטוריה משותפת של טובות הדדיות; על אנשי חוק, שפועלים לפי כללים – וכשלא, אנשי חוק בכירים יותר מענישים אותם על כך.
בשבועות האחרונים היא מגלה שמלבד חבריה הקרובים למסע, שהפגינו נאמנות אחד לשני ולמטרותיהם המשותפות (ושהיא עדה לפעולותיהם כמעט כל הזמן), היא לא יכולה לסמוך על אף אחד. אנשי חוק מתגלים כמושחתים בשלושה מתוך חמישה מקרים; קוסמים בכירים, גנרלים ואנשי אצולה בכל הדרגים עד ראשה של האימפריה מטיחים האשמות אחד בשני; והדמות היחידה שאגנס הרשתה לעצמה לשאת אליה מבט מלא הערכה – הערצה, אפילו – מאז שהיתה צעירה התגלתה כבוגדת מסואבת, כלי זדוני ותחמן של התוהו, תועבה מפלצתית השורצת במעמקי מוגלתו המצחינה של נרג–
בכל מקרה.
די עם לסמוך על אנשים. כל אחד חשוד. כל אחד הוא כלי משחק פוטנציאלי בידיו של התוהו. כל אחד, ויהיה בעל התארים הזוהרים ביותר, ההמלצות החמות ביותר והחיוך הרחב ביותר, יכול להביא לסופם. בדקי הכל. חשדי בכל.
גלגלי התבוננות ואינטואיציה עם כל הבונוסים כל פעם שפוגשים מישהו חדש.
בריוש
היה זה יום בהיר במידנהאיים. הציפורים צייצו, השיכר זרם, העכברושים כירסמו. החבורה נקתה את הדם מעצמם ומהפאב. מורסליב כבר לא נראה בשמיים, והעיר נראתה שקטה. רגועה, אפילו.
בריוש ידע שיהיה לפניהם יום קשה, על אחת כמה וכמה לאחר שעבדו כל הלילה בלנקות גופות במקום לישון. אבל הוא התמתח, ניקה את הנשקים שלו, והרגיש טוב ומוכן למה שלא יביא היום.
הוא הרגיש טוב.
ומוכן.
ואופטימי.
"אופטימי??", השתנק לפתע בריוש, אשר ברגע אחד הבין את כל מקור הצרות שנפלו על החבורה – לא, האימפריה! – בימים האחרונים.
"העור שלי לא כואב… העצמות לא שבורות… אני לא מדמם". בריוש ניסה להזכר בפעם האחרונה שהצליף בעצמו. בפעם האחרונה ששלהב את קהל הכופרים באימפריה לצאת להלחם בכוחות הכאוס.
"סטיתי מהדרך. איכזבתי את סיגמאר. לא פלא שהאימפריה שרוייה בכאוס. לא פלא שכתות עובדות במידנהאיים ללא מפריע! לא פלא שהכאוס מאיים עלינו!!"
הוא ידע מה עליו לעשות. הוא ידע שאם הוא לא יעשה זאת כעת, זה עלול להיות מאוחר מדי לאימפריה כולה.
הכאוס מתפשט. הסוף קרוב. אחרית הימים עלינו. על כולנו לעבוד ביחד בשביל לעצור את הקץ.
בריוש תלש גדר תייל מאחד הבניינים באיזור וליפף אותה סביב החזה ומעל הכתפיים שלו, יוצר איקס גדול ומדמם במרכז הגוף שלו תוך כדי שהוא מהדק חזק יותר ויותר.
"כאן", לחש לעצמו בריוש תוך כדי שהוא כורע על שתי ברכיו, "כאן הכאוס נעצר".
