[PH]
להאזנה באודיו:
הרשמו ל-RSS של גרסת האודיו, שמשתחררת בערך שבוע אחרי הפרק ביוטיוב.
שאלה שבועית: תנו משהו אחד מעניין, מוזר, או יוצא דופן, באופן שבו מנהלת האלפית זהובת השיער את טקס הערב של טיימורה, אלת המזל, במזבח האבן שבחצר הכפר המרכזית.
ערן
טיימורה היא אלה ידועה למדי (כולם רוצים לקבל מזל טוב!) ברוב העולם המתורבת, כך שכולכם מכירים כמה תפילות בסיסיות שלה. לכן זה קצת מוזר שהאלפית הזו, שנראית צעירה לאללה – הייתי נותן לה שלושים, שזה כמעט 15 של אלפים – מזמרת דווקא נוסח תפילה שאף אחד מכם לא שמע מעולם. הוא נשמע ישן כזה, עתיק, ואתם מקבלים את הרושם שמישהו היה צריך לחפור בכתבים נשכחים כדי למצוא דווקא סגנון מיושן שכזה.
בי.אן.
בי אן חשב את זה למוזר שכוהנת לאלת המזל תלקה בכל כך הרבה מזל ביש.
מהרגע שנשמעו קריאותיה הדקיקות, בעודה מנסה לפלס את דרכה אל המזבח ומועדת עם כל התקדמות, ועד הרגע שנפנפה אל כולם לשלום ואיכשהו הצליחה לסבך את אצבעותיה בתוך תלתליו של בי אן, לא עבר רגע שבו אסון לא חג בציפייה מעל ראשה.
אם כי, חשב בי אן בעודו מריץ בראשו את עשרות הכשלים שעברו ללא אסון של ממש, את כולם היה ניתן להסביר ע"י מגושמות טבעית (או על-טבעית בהתחשב בהיקפה). אך הכוהנת הייתה אלפית, גזע הידוע בשל חינניותו ככלל ובתנועה בפרט. אולי אלפית זו נולדה שונה, תהה, וחיפושיה אחר עזרה או מענה הובילו אותה הישר לזרועותיה של טיימורה?
טיימורה, האלה והאבן. האבן? בי אן נתקל בנושא במחקריו. לפי האגדות, האבן, גודלה כאגרוף וצבעה שחור לא מרשים, הקנתה לבעליה מזל על-טבעי. גם נאמר שמזלם הטוב של המחזיקים באבן תמיד בא על חשבון מזלם הרע של אלו מסביבם. יתרה מזאת נאמר שכל נשאי האבן זכו לאורח חיים קצר.
"מזל של ממש" גיחך לעצמו בי אן. האבן אבדה לפני כמה מאות שנים, ולדידו של המכשף הכריזמטי , טוב שכך.
האבן. בי אן נזכר איך האבן (חיקוי מזכוכית לצרכים טקסיים) עפה מידיה של הכוהנת הזהובה כאילו נמשכה מלמעלה ע"י חוט סמוי, ועפה בקשת חדה מעלה ואחורה מן האלפית ועיניה העוקבות באימה. האבן נחתה ברכות על סככת הבד ,המטילה את צלה על הקהל והחלה להתגלגל עם נטייתה לכיוון הרחוב הסואן. הכוהנת, ידיה מושטות קדימה ועיניה הטרודות כלפי מעלה, נע הנה והנה בעקבות שלולית הצל התזזיתית עד לקצה הסככה. בני האדם בדרכה, יצורים אמפטיים ובעלי תבונה, זזו במהרה, אך האקורדיון, לא נודע בשל תבונתו או יכולותיו האמפטיות, נותר במקומו על הרצפה. האלפית נפלה ביבבה והאקורדיון הגיב בקריאת פליאה עליזה משלו.
בדיוק אז עברה האבן את שפת הסככה ונפלה הישר לשולי כובעו הענקי של אדם צעיר, שעצר לתור בסקרנות אחר מקור ההמולה.
האבן המשיכה להסתובב עם עיקולו של הכובע, מומנטום הנפילה דוחף אותה בעוצמה, חצי סיבוב ולאוויר, חזרה לכיוון הקהל, מעל לראשה של הכוהנת המתרוממת והישר לתוך זקנו של אוזריק ההמום; נחיתה רכה למדי.
בי אן שקל את מסקנותיו שנית. אם האבן הייתה נופלת, כצפוי, בקרבת הכוהנת, הזכוכית העדינה וודאי הייתה מתנפצת על הרצפה הקשה. אם האקורדיון לא היה שם, האלפית, שכבר הדגימה את יכולת התיאום הפגומה בין גפיה מספר פעמים, וודאי הייתה נכשלת בתפיסתה עם אותה תוצאה. אם האקורדיון והאלפית לא היו עושים מני רעשים…… ואם הכובע…….ואם אוזריק…..
ככל שחשב על זה יותר, היה נראה למכשף קטן הגוף כי כל שינוי הכי קטן בתרחיש, מוזר ובלתי צפוי ככל שהיה, היה וודאי מוביל לניפוץ סמלה של אלת המזל.
בי אן חייך, עוד חידה נפלה בפני "הגאון הכי גדול ששום דבר הוא לא יודע". הוא הסתובב בעליצות והתחיל בעקבות חבריו רק בכדי להיתקע מיד בגלימה מוכרת. הוא הרים את ראשו בכדי לאשש את שהניח ופגש בפניה המזועזעות של הכוהנת.
קול ניפוץ הזכוכית מאחוריו לא איחר לבוא.
