בפעם הראשונה שראיתי את ההסבר על המידיכלוריאנים – בזמן הצפיה הראשונה באימת הפנטום, כמובן – חשבתי שזה מלהיב ומעניין. הנה מפתחים את הקונספט של "הכוח", נותנים לו רקע, הסבר מהסוג שיהיה הגיוני בתקופה הנאורה הזו, שבה ג'דיי היו יחסית נפוצים. די מהר שיניתי את ההסתכלות ופניתי לצד של המקללים. כל הקטע ב-"כוח", מה שהופך אותו למאפיין יחודי של מלחמת הכוכבים (ובכך, אחד מהדברים שמייחדים את מלחמת הכוכבים כיקום בכלל), זה האלמנט המיסטי שלו. כשהורגים את הקוסם, נותר הסבר מכאניסטי, שלמרות שהוא עשוי להיות מעניין, גוזל בהכרח את כל המסתוריות, את התחושה של "זה מעלינו, ולעולם לא נוכל לדעת את זה".
אבל התלוננתי על זה מספיק במקומות אחרים; במקום זה, קראו אותי מתלונן על גורל ויעוד.
(יום אחד עוד אעשה את הסטריפ האגדי "מלנכלוריאנים", על הדמויות של מלחמת הכוכבים בצורת צ'יבי, מתלוננות בדכדוך על ההוויה האנושית. חכו חכו)
סטריפ חדש כל יום חמישי! וגם בגרסה האנגלית. הרשמה לרסס של הסטריפ, כאן.