קטע מתוך הפאנפיק "עד ארבעה לבבות פועמים" מאת #לבלייטור:
היה זה לילה קודר וסוער.
הגלים העזים הכו בספינה בעוז, ועל סיפונה הטלטלו הטיילים כמו היו כפיסי עץ בתוך חבית.
"אנחנו אבודים!" זעק נדב, חולצתו החסונה מתוחה בעוז על גבי גופו הרטוב.
"הו לא!" זעקה חבצלת, ונפלה לים.
"רגע, חכי לי!" צעקה רותם וגם היא נפלה לים.
ואז נשארו רק נדב וגיא על הסיפון, רטובים, וקר להם, ומביטים זה בזה בערגה, שכן חשוך היה בחוץ ולא היה בעוד מה להביט.
"למה אתה תמיד לובש חולצה אדומה?" שאל גיא בקול עדין, הרעמים מכים ברקע.
"כי אני יודע שזה הצבע האהוב עליך," אמר נדב, עיניו רכות, ושלח את ידיו לעבר—
כן זה מספיק להיום תודה סבבה בכיף ביי!
כך תמה הקשת הסיפורית הנוכחית, לקריאה מהתחלה: קומי קומי
סטריפ חדש כל שני וחמישי! וגם בגרסה האנגלית. הרשמה לרסס של הסטריפ, כאן.